רקע

ראשיתו של החוק עוד בימי ביסמארק. חוק זה אפשר ביטוח מרצון למעוניינים בגרמניה. ב-1972 נערכה רפורמה בחוק, שנועדה לאפשר ללא-מבוטחים בגרמניה להצטרף לביטוח על-ידי רכישת זכויות בדרך של תשלומים רטרואקטיבים. המועד האחרון להסדר זה בגרמניה נקבע ל-1975.

בעולם מקובל לחתום בין מדינות אמנות הדדיות לעניינים שונים וברוח זו, חתמה גרמניה אמנות עם מדינות רבות (כגון: ארה"ב, קנדה ותורכיה) בנושא הביטוח הסוציאלי. אמנה כזו נחתמה בשנת 1975 גם עם ישראל והיא איפשרה לכל אזרח בישראל להצטרף בזכויות מלאות לביטוח הממלכתי הגרמני, ממש כאילו היה אזרח גרמניה.

תוכנית הפנסיה הגרמנית נפתחה לאזרחי ישראל שעמדו בתנאים מסוימים, ולאו דווקא ליוצאי גרמניה או לניצולי שואה, כפי שלעתים טועים לחשוב. כך, בין הלקוחות של התוכנית היו גם בני מיעוטים ואחרים.

מעטים הבחינו בעוד מועד בכדאיות הפנסיה הגרמנית ובעצם עד קרוב למועד סגירת ההרשמה (בחודש יוני 1983) היתה ההרשמה לפנסיה הגרמנית כמעט אפסית (בעיקר משום שלא בוצעה הסברה מקיפה). אולם כשלושה חודשים לפני סיום מועד ההרשמה גילה עו"ד ישראל פרי את התוכנית, הקים את הארגון למימוש האמנה ופתח במסע פירסום נרחב על מנת ליידע את ציבור אזרחי ישראל לאופציה הכלכלית המיוחדת.

כ-30 אלף איש נענו למודעות שפירסם הארגון למימוש האמנה והם הפכו לבעלי זכות ב"פנסיה הגרמנית".

הביטוח הממלכתי הגרמני מעניק למבוטחיו שלושה סוגי פנסיות: פנסית זיקנה, פנסית נכות ופנסיית שאירים.

כרגיל, אדם משלם בעד ביטוח פנסיוני לאורך כל חיי העבודה שלו אולם כאמור, בביטוח הממלכתי הגרמני ניתנה למבוטחים החדשים (וכל הנרשמים הישראלים הם כאלה) הזכות לרכוש את זכויות הביטוח בתשלום רטרואקטיבי ולצורך זה נדרש תשלום של סכום חד פעמי לכיסוי פרמיות חודשיות, רטרואקטיבוית, עבור השנים 56'-80' ("ההשקעה").

את סכום ההשקעה החד פעמית יכל כל זכאי לתוכנית הפנסיה הגרמנית לממן בעצמו או, לחילופין, ניתנה לו האופציה להשתמש בשירותי המימון שהוצעו לו על ידי הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי.

עו"ד ישראל פרי השיג מימון זה מבנק גרמני (BHF) להעמדת הלוואות למצטרפים לתוכנית זו. המימון ניתן על ידי הבנק בריבית נמוכה משמעותית מזו שהיתה מקובלת בשוק האשראי בגרמניה ועל אחת אחת כמה וכמה בישראל.

הבנק הגרמני התנה את הלוואתו בשני בטחונות:

• הרשאה בלתי חוזרת של מקבל ההלוואה לפרעונה מתוך הפנסיה שיקבל.
• הסדרי ביטוח  מיוחדים המביאים לסילוק  יתרת ההלוואה ברגע של פטירת הלווה-המבוטח. הסדר זה חשוב גם ליורשים, שבדרך זו פטורים מלקבל עליהם חוב בלתי-צפוי.

מכיוון שהמדובר בבנק סיטונאי, שאינו מלווה ללקוחות קטנים (ומכאן הריבית הנמוכה) התבצעו ההלוואות דרך שתי חברות אשר עו"ד ישראל פרי הביא להקמתן, לטובת נושא מימון הפנסיה הגרמנית:  BGF  ו  BGA  .

מרבית ההשקעות בוצעו בין השנים 1988-1993. עם מועד יום ההשקעה בחרו הזכאים לפנסיה הגרמנית להשקיע כך:

• 9,000 מבוטחים לקחו הלוואות ארוכות טווח
• 700 מבוטחים לקחו הלוואות קצרות טווח
• 3,000 מבוטחים מימנו את השתתפותם בהשקעה עצמית
• 3,500 נרשמים נפטרו
• 1,000 אנשים נדחו על-ידי חברת הביטוח בגלל מצבם הבריאותי
• 1,000 אנשים לא רצו לפגוע בהטבות מיוחדות שמהם הם זכאים להינות
• 500 נרשמים גרים מעבר לקו הירוק ובירושלים המזרחית ולא יכלו לממש את זכאותם כיתר אזרחי ישראל (ממשלת גרמניה מכירה רק בגבולות 1967).

כל  12,700 הזכאים אשר מימשו את זכאותם לפנסיה הגרמנית נהנים מפנסיה חודשית קבועה.

• כל הזכאים אשר השקיעו מכספם (סכומים שבין 100,000 - 40,000 מ"ג ) נהנים מההשקעה הטובה ביותר שעשו מימיהם

כל הזכאים אשר בחרו בתוכנית המימון שהציע להם הארגון למימוש האמנה חתמו על מסמכים, לא השקיעו דבר (אלא על פי בחירתם), לא לקחו על עצמם או על שאיריהם כל סיכון והחלו לקבל, מדי חודש בחודשו, חלק פנוי מהפנסיה בשיעור שבין 1,000 מ"ג - 100 מ"ג, בהתאם לנתונים האישיים (בממוצע כ-450 מ"ג ללקוח).